הרגע שגיליתי את ניה
הי, אני דינה ואני רוצה לחלוק אתכם את הרגע שבו גיליתי את ניה. והאמת, זה היה רגע אחד, לא תהליך ולא למידה. זה היה פשוט וקצר.
קצת מוזר לומר זאת, אבל אסתכן. יד הגורל כיוונה אותי.
זה התחיל כשחברה נסעה לדרום אפריקה ושם היא רקדה ניה.
היא באה לביקור בארץ ומשכה אותי לשיעור בתל אביב.
אני לא כל כך אוהבת חוגים, אז הרגשתי מבוכה קלה אבל עדיין רקדתי בשיעור.
אני זוכרת אותי מבקרת ושופטת את עצמי מול המראה במשך כל השיעור. זה לא היה פשוט.
אבל הייתה חוויה אחת שאני זוכרת מאוד. הרמתי ידיים כלפי מעלה , ידיים פתוחות, שקצת הזכיר תפילה לשמיים, ואני זוכרת איך הלב שלי נפתח, התרחב והתרגש. לדעתי, זה היה הרגע, הרגע שבו החלטתי שאני רוצה ללמוד את השיטה, את הסוד.
תוך חודש כבר הייתי בדרום אפריקה עם תינוק בן שנה וקצת ועם אחותי הגדולה, כשאני מאוד נחושה ומאוד מפוחדת . זו הייתה חוויה מעצימה, מתנה גדולה לכבוד גיל ארבעים. עבר עליי שבוע מרגש, שבוע מפתיע מאוד, וזו הייתה רק טעימה קטנה מניה.
מאז ועד היום אני בתהליך של גדילה, של העצמה ושל המון שינויים מבורכים. אני משתנה, מעיזה ליצור דברים חדשים כל הזמן , מעיזה לקחת על עצמי משימות חדשות ומאתגרות, אני לומדת ניה כל זמן פנוי וזה בעיקר מעשיר אותי. אני חוקרת את הגוף, את התנועה, את הקצב, את המוסיקה, את ההשפעה של ניה עליי, אני מסוקרנת כל הזמן וזו תחושה מאוד ממלאה.
אז זו המשמעות של ניה עבורי, ואני מרגישה בת-מזל שזיהיתי את הרגע והקשבתי לו.
אני מודה לבעלי שתומך בי ומאמין בי אף יותר ממני, וכמובן לילדים שלי שחווים איתי שינויים , לא תמיד קלים, ובכול זאת הם גאים באימא שרוקדת . אני מודה גם על שתי האחיות האוהבות שלי ועל החברים הרבים שמפרגנים. תודה. אני חייבת לכולם.
הגעתם לבלוג של דינה מדריכה לתנועה בשיטת NIA.